לְיוֹם הַמַּעֲשִׂים הַטּוֹבִים,
אֶחָד הַיָּמִים הַיּוֹתֵר-חֲשׁוּבִים. 
הַלְוַאי וְכָל יוֹם בַּשָּׁנָה יִהְיֶה כְּמוֹ הַיּוֹם,
ונְתִינָה לַסּוֹבְבִים אוֹתָנוּ לֹא תִּהְיֶה בְּגֶדֶר חֲלוֹם.
הַלְוַאי וּבְכָל יוֹם נִתְחַשֵּׁב בְּכֻלָּם, אוֹ לִפְחֹת בָּרֹב...
לְכוּ תְּחַיְּכוּ לְמִישֶׁהוּ, אוֹ אֲפִלּוּ תֹּאמְרוּ מִילָה טוֹבָה,
לֹא חַיָּב להיוֹת מַשֶּׁהוּ גָּדוֹל, הָעִקָּר הַמחווה 
הא, וַאֲנִי אֲגַלֶּה לָכֶם סוֹד... סוֹד בְּמַתָּנָה:
זֶה לֹא חַיָּב לִהְיוֹת רַק הַיּוֹם, אֶפְשָׁר כָּל הַשָּׁנָה! 