#שלישירגון 》》איך אתם משמרים זיכרון של אהובים?
מה אתם עושים בשביל להנציח רגעים?
לא זוכרת מה היה הטריגר לצילומים המשפחתיים,
אבל החלטתי שאני רוצה לתעד - בעודנו בחיים 
כי בסופו של יום, עם כל הצער שבדבר...
אז היה חשוב לי לתעד, לשמר, כל עוד כולם כאן,
וזה הפתיע, כי מבחינתי צילום "מאולץ" הוא בזבוז של זמן.
זה תמיד מרגיש לי לא אותנטי, יותר מדי מתוכנן,
אבל הפעם החלטתי ללכת על זה - ולא בקטן! 
ואיזה מזל שיש לי ממי לבקש
צילום מתוכנן אבל הכי אותנטי שיש!
אביבית האהובה שלי - זה הדגש כשהיא מצלמת,
כמה שיותר טבעי, וכך גם ה"תפאורה" הטבעית המושלמת.
בלי סטודיו מאובזר, נטו אנחנו - המשפחה,
והיה לי ברור שזו תהיה הצלחה 
התכנון היחידי שאביבית ביקשה מראש - זו רשימה,
שנדע שצילמנו כל הרכב אפשרי ושעמדנו במשימה.
עמדנו במשימה - בשיא החום של יולי - בגבורה,
היה שלב שהתעייפו, הזקנים של החבורה... 
אביבית זרמה והוציאה את המיטב מהזמן שהוקצב,
דאגה שנמצה כל דקה וחיוך, ולא כדרך אגב.
זכינו לא רק לצלמת חייכנית, נעימה באופן מיוחד,
זכינו גם לזמן משפחתי מורחב ביחד - ואפילו מתועד.
הצילומים היו ממש בשבוע האזכרה של אמאבא האהובים,
ולא יכולתי להימנע מהמחשבה על כמה צילומים כאלה חשובים 
זו המזכרת שנשארת איתנו קדימה למשך שנים,
גם אחרי שזכרונות מן העבר מתרחקים ונעלמים...
ממליצה בחום - כמובן, על אביבית צפריר,
אבל בעיקר ממליצה - אל תחכו ליום "סגריר".
אל תחכו שפתאום מישהו יחלה או יזדקן ממש,
נצלו את הרגע, הצטלמו כמשפחה - כל עוד החיים דבש 