של עינת - אישה מיוחדת וחברה.
מאשת-אוטומציה הפכה (בנוסף) לאשת-במה, שחקנית,
והוסיפה לחייה נישה חדשה, כאילו ממש תוספת טבעית.
עינת עובדת על ההצגה כבר קרוב לשנה,
ואני, לעומתה, יצרתי את ההרצאה רק לאחרונה.
אנחנו שתינו עוברות תהליך של עיבוד,
לכל אחת מאיתנו הלך הורה (או שניים 
) לאיבוד.
) לאיבוד.עינת משלבת בהצגה מכתבים,
כאלו שנכתבים מהלב למי שאוהבים.
היא נעה הלוך ושוב בין דמויות מפתח,
והעלילה היא כמו ספר מרגש ומותח.
תוך צפייה בעינת השחקנית והילדה,
אני קולטת כמה היא נתנה פה ב"עבודה".
עבודה על עצמה, עבודה על הנפש,
עבודה של ריפוי והבנת הרגש. 
אני בעצמי בסה"כ שבוע אחרי הרצאת הבכורה,
ורק עכשיו מבינה כמה הדחקתי כשהייתי צעירה.
השאלות מיושבי ההרצאה מעלות בי תהיות,
ואני מתחילה לחקור את עצמי מכמה זויות.
אני פתאום מבינה שההרצאה נולדה כנראה מסיבה,
ונראה שהפנמה וסוג של ריפוי הם השלב הבא.
עינת,
העוצמה והרגש, המשחק והנגינה,
ממחישים כמה השקעת - ממש לא בקטנה! 
התפאורה, התלבושות והאביזרים,
וכמובן המכתבים היקרים,
כל אלו היו מדויקים בבחירה
ואת בעצמך - מנגישה את הסיפור בצורה נדירה!
עלי והצליחי, מַלְּאִי אולמות,
מאחלת לך ריפוי וגדוּלוֹת! 